את יהודה פרידמן הכרתי לפני הרבה מאוד שנים דרך אישתי, בכובע מאוד שונה. הפער בין מי שהכרתי אז, כמי שעושה צעדים בעולם המשחק, למפגש המחודש כמנהל יצירתי באחת מסביבות הלימוד הקשות שיצא לי להציץ לתוכן, השאיר אותי פעור פה. הסיור הקצר שערך לי בבית הספר "הירדן" בדרום תל אביב, בית ספר יסודי שתלמידיו בעיקר ילדי מהגרי עבודה, שמעליהם מרחפת תמיד עננת חוסר ודאות, פתח לי את הראש וגרם לי להבין כמה פוטנציאל יש במקומות כאלו. שלפעמים (כמעט) כל מה שצריך הוא מישהו עם הרבה אומץ, כריזמה ויכולת להניע, כדי לעשות בו דברים מופלאים. וזה בדיוק מה שיהודה עושה שם בשנים האחרונות.
בשורה אחת, אתה…?
יהודה פרידמן, צפון תל אביב, נשוי ללא ילדים.
איך אתה מגדיר את העבודה שלך?
התשובה הפורמאלית תהיה – מנהל בית ספר "הירדן" לילדי הזרים וחסרי המעמד, התשובה הלא-פורמאלית תהיה לומר שאני מנסה לעשות סדר וללמד עשיית סדר בסיטואציות בהן סדר הוא בלתי אפשרי, מנסה למצוא הגיון וללמד מציאת הגיון במקומות חסרי הגיון ומנסה ליצור שקט וביטחון עבור קבוצה של בני אדם (חלקם גדולים, חלקם קטנים) שסומכים עליי שאשמור עליהם כאשר תוך כדי זה עלי לפרק המון מחסומים ומתנגדים.
כמה זמן אתה עושה את זה?
כבר ארבע שנים.
איך ולמה הגעת לעסוק בתחום?
אני אדם מחפש, מנסה למצוא תשובות, להניח את הדעת בידיעה שאני חשוב, משמעותי ויוצר שינוי, כבר הייתי ברמן ושחקן ואחר כך איש מכירות אבל לא נחה דעתי. חיפשתי משמעות, התחלתי להתנדב בעמותה עם ילדים בעלי מוגבלויות, הלב שלי הוצף באהבה שהייתה מודחקת שנים ומכוסה בציניות וקורי עכביש. ההרגשה הייתה כמו קפיצה למעיין קר ביום חמסין. התאהבתי בעוצמה והבנתי שככל הנראה את המשמעות הגדולה ביותר שלי אני מוצא בעזרה ובכיוון של האחר. משם לעבודה בעמותה בתחום החינוך וכן הלאה.
מה אתה הכי אוהב במה שאתה עושה?
אני אוהב לראות ילדים משחקים ונהנים כמו ילדים בני גילם ללא התחשבות במצבם האובייקטיבי במציאות. באותם רגעים אני חש שהצלחתי לספק את האשליה שתאפשר התפתחות וצמיחה. אני אוהב לראות ילדים מגיעים להישגים כקבוצה, אני אוהב להתגאות בילדים ואוהב כשהם מביעים הערכה כלפיי המבוגרים שעוזרים להם. אני אוהב כשמורה מדברת על המשמעות שהתפקיד יוצר אצלה, אני אוהב שבאים מבקרים לבית הספר ומתרגשים מהביקור, אני אוהב את התחושה שפושטת בי כשאני חש שהצלחתי להעביר מהלך חינוכי שהתחיל בתיאוריה וקונספטואלי והפך להיות עוגן מציאותי. אני אוהב שמושגים שהנחלתי הופכים לשפה יומיומית, אני אוהב לראות אנשי צוות מחייכים, אני אוהב לפתור ריבים בין ילדים, לעצור חרמות, לטפל בביריונות, אני אוהב כשהורים מוקירים תודה או מבקשים עצה, אני אוהב לראות שהשכונה משנה את גישתה לתלמידים. אני אוהב כשבית הספר נקי ומתוקתק, אני אוהב לשנות ולטפל ולשפץ את בית הספר, אני אוהב את המחשבה שאולי הצלחתי לעזור, אני אוהב לספק מזון וביגוד למי שצריך, אני אוהב שדברים עובדים כסדרם.
מה הכי מתסכל אותך בתחום הזה?
מתסכל אותי כשאני צריך לעסוק בהמון פוליטיקה שקשורה בניהול אנשים, כאשר הצפייה שלי היא שבשל המורכבות של העבודה כולם צריכים לוותר על האגו שלהם ולעשות לטובת הילדים. מתסכל אותי כאשר קובעי המדיניות לא מאפשרים לי גמישות ניהולית ומחוקקים חוקים שבוודאות לא מתאימים לכולם אבל כולם אמורים לציית להם (אני לא מציית ואז אני חוטא לדרישות המעסיקים שלי ואני לא אוהב זה). מתסכל אותי שמורים מפתחים דימוי עצמי נמוך בשל יחס הסביבה כלפיהן, מתסכל אותי השכר ביחס לעבודת הקודש.
מאיפה אתה מקבל השראה במסגרת הפעילות הזו?
ההשראה שלי מגיעה מאמונה שרוב האנשים עושים את אותו הדבר כל הזמן, ושכל עוד אני אעשה את הדברים אחרת, אני מרחיב את גבולות איזורי הנוחות שלי ושל אחרים ושרק מתוך כך צומח שינוי. זאת אומרת שאם תעשה משהו אחרת, כל דבר, פשוט אחרת, ותהיה מספיק עיקבי כדי להוציא אותו לפועל ולדאוג שתהיה לו קיימות, כבר יצרת שינוי מהותי.
מה הדבר הכי מטורף/מגניב/מעניין שיצא לך לעשות במסגרת הזו?
הקמנו גינה הידרופונית ענקית, חוף ים, שיפצנו את ביה"ס כמעט לבלי היכר, גייסנו תרומות של מיליונים עבור התלמידים, הבאנו את ביה"ס למודעות, שינינו את התודעה אצל רבים ביחס לביה"ס ותלמידיו, שינינו תודעה של מורות ביחס לעצמן, שינינו את סדרי העדיפויות הפדגוגיים בביה"ס.
תוכניות לעתיד?
לא ברור עדיין, או ניהול תיכון או ניהול בית ספר לא פורמאלי או ניהול עמותה.
תן לי טיפ/ים לשמירה על חשיבה יצירתית ביומיום העמוס
פשוט לשנות. לא משנה מה קורה, להקפיד כל פעם לשנות ולרענן דברים ולראות מה צומח מזה. להפוך כל תקופה כלשהיא את האבנים בגינה. יצוצו עקרבים ונחשים, אבל גם תיווצר הזדמנות לפרחים חדשים לפרוח. היחס לעקרבים ונחשים ישתנה כי הם כבר לא יפתיעו או יפחידו, אבל ההתרגשות מפרחים חדשים לא תעלם לעולם ורק תיצור ציפייה והתרגשות.
לסיום – פרגן למישהו בארץ שעושה משהו שאתה מאוד אוהב בתחום הזה או בתחום אחר של חשיבה יצירתית
אני אוהב מנהלים שמשתמשים בתפקידם כדי לייצר שינוי תודעתי – רם כהן, אריק מנדלבאום.
מילים אחרונות אחרונות?
"לראות את העיגול בתוך הריבוע."
