חשיבותה של חשיבה פרדוקסאלית

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter

"אבא, באיזה צבע לצבוע את הדשא?"
"באיזה צבע שבא לך"
"אבל בירוק כהה או בירוק בהיר?"
"למה לא בכחול?"
"כי זה דשא, זה חייב להיות ירוק"
"אבל זה הציור שלך, אתה יכול לצבוע באיזה צבע שבא לך"
"אז ירוק כהה"

הרבה פעמים היו לי שיחות דומות לזו עם הילדים שלי. העולם סביבם מכניס אותם באופן טבעי לתבניות כדי לייצר אצלם "הגיון" ולהקל עליהם את היכולת ללמוד ולהבין את העולם. על הדרך, הוא מונע מהם לאמץ, גם אם רק לכמה רגעים, ורק בדמיון שלהם, מערכות "בלתי הגיוניות".
מה כבר יש לעשות עם מערכות בלתי הגיוניות, או פרדוקסים? הנה דוגמא קטנה.

בחורצ'יק אחד בשם אלברט איינשטיין היה מעביר לא מעט זמן במחשבות על חפץ שיכול להיות גם ב"מנוחה" וגם בתנועה, בו זמנית. ההחלטה שהסתירה הזו דווקא יכולה להתקיים, כתלות במיקום המתבונן בחפץ, הובילה לפיתוח תורת הייחסות.

איינשטיין לא היה היחיד שאימץ את הקונספט הזה. מחקר מ-1996 הראה שמספר לא קטן של זוכי נובל ומדענים פורצי דרך, הקדישו זמן נכבד ל"יצירת ניגודים ואנטי-תזות המתקיימים בו-זמנית". לפי המחקר, בזמן שאנחנו באופן טבעי מעדיפים וודאות והגיון, היכולת לאמץ סתירות מהווה לפעמים דרך טובה יותר להתקדם קדימה. קחו למשל מגבלות.

הניסיון להשיג מטרה גדולה עם משאבים בלתי מספקים נשמע כמו מתכון בטוח ללחץ ולכישלון, אלא אם אתם מאמצים את מה שפסיכולוגים קוראים לו "חשיבה פרדוקסלית" (Paradox Mindset).

במחקר מ-2017, ביקשו מעובדים לדרג את היכולת שלהם להכיל סתירות באמצעות כל מיני משפטים כמו "אני מרגיש בנוח לעבוד על משימות שסותרות זו את זו" או "אני מתרגש כשאני מגלה ששני הפכים יכולים להתקיים יחד". דוגמא מחיי היום-יום יכולה להיות לייצר מותג שהוא נחשק ואיכותי, אך עם מחיר נגיש ועממי.

לאחר מכן העובדים נשאלו באיזו תכיפות ובאיזו עוצמה הם חווים מגבלות בזמן העבודה – זמן מוגבל, תקציב מוגבל וכו'.
במקביל, המנהלים שלהם היו צריכים לדרג את העובדים לפי ביצועים באופן כללי, יצירתיות וכו'.

התוצאות אני מניח כבר ברורות לכם – עובדים שלא נהנו לעבוד עם חשיבה פרדוקסלית, התקשו לתפקד תחת אילוצים וגם נתפסו כבעלי ביצועים פחות טובים. ולהיפך – מי שראה בעבודה עם אילוצים לא רק "אתגר" אלא אפילו קצת כיף, נתפסו כבעלי ביצועים טובים יותר בעבודתם. יותר מזה. המחקר הראה שלפעמים האילוצים גרמו לעובדים האלו להיות טובים יותר בעבודתם וביכולת שלהם לתפקד ולהציע פתרונות.

Necessity is the mother of invention
אם אתם רוצים להיות טובים יותר בהתמודדות עם אילוצים, אפשר וכדאי פשוט לתרגל את העניין ביום-יום. אחת השיטות האהובות עליי לפיתוח רעיונות היא שיטת יצירת ההגבלות.

מגבלות יכולות לעזור מאוד ולחסוך המון זמן. לנסות לייצר פתרונות בוואקום זה קשה. מאוד. יותר מידי אופציות יכולות לשתק אותנו ולמנוע מאיתנו את הצעד הבא. הנה, בואו נראה אותכם – תחשבו על רעיון אחד שיביא למהפכה שיווקית בתחום יזמות הנדל"ן.
רגע. מה? מה בתחום היזמות? מגורים? מסחר?
משהו שאפשר לעשות מחר, או משהו שצריך עשור כדי לפתח?
אני צריך לממן את זה או המדינה יכולה להשתתף?
בקיצור, הבנתם. מחסור במגבלות מקשה אלינו להתמקד.

בשיטת ההגבלות אנחנו מייצרים באופן מלאכותי הגבלות פיזיות או קונספטואליות כדי לפתור את הבעיה שלפנינו. לדוגמא – יש לנו 0 תקציב. או אנחנו צריכים להרים את הפרויקט בתוך 24 שעות. או אסור שיראו אנשים בפרסומת שאנחנו עושים.

כל הגבלה כזו תגרום לנו לצעוד בכיווני חשיבה שלא היינו הולכים בהם אחרת, ויכולה להוביל אותנו לדברים מאוד מאוד מעניינים. ככל שתאמצו ותחיו בשלום עם סתירות וניגודים שמתקיימים יחד, יהיה לכם קל יותר ונוח יותר לעבוד תחת מגבלות, ולהצליח לייצר מהם פתרונות טובים יותר.

שיתוף ב facebook
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב telegram
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter

הנה עוד כמה פוסטים שאולי פספסת

מפעם לפעם אני שולח תכנים שיעזרו למוח שלכם להעיף ניצוצות. אבל בקטע טוב…
רוצים גם? תכניסו מייל. לא לדאוג אני לא שולח ספאם. איכס.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

גלילה למעלה