לפעמים צריך לדעת פשוט לשתוק רגע, ולהקשיב לאנשים עם טון וחצי של כישרון, ידע וניסיון. זה בדיוק מה שעשיתי. פניתי ל-10 מומחיות ומומחים בחשיבה יצירתית ופתרון בעיות, וביקשתי מהם טיפ קטן (או גדול) בנושא. קיבלתי תרגילי חשיבה, כלים פיזיים ודיגיטליים, עצות זהב וגם השראה. אז הנה, שגם אתם תוכלו ליהנות.
ממליץ לכם בחום לעקוב אחרי פועלם, ברשת ובעולם הפיזי.
אליאב אללוף // יועץ, סופר ומרצה
1. סקרנות – מה מעניין אותנו? מה מושך אותנו? איפה אנחנו מבלים זמן בגלל עניין? לקרוא ספרים, לצפות בהרצאות, להאזין לפודקסטים, לשוחח עם אנשים חכמים ומעניינים ולהעשיר את הדמיון שלנו.
2. תשוקה – היכן יש צמתים של סקרנות? איפה כמה דברים שמעניינים אותנו נפגשים, והופכים למשהו מהותי, גדול, עוצמתי. לזכור: כשאנחנו "תקועים", זה לרוב כי אין לנו בהירות לגבי מהו הצעד הבא.
3. משמעות – למה מה שאתה עומד לעשות חשוב? עבור מי (חוץ ממך)? משמעות עוסקת במה שאתה מעניק לעולם, לא במה שאתה מקבל. עלינו לצאת ממלכודת ה"אני, אני, אני ואני".
4. אוטונומיה – להבין את עצמנו – אנחנו טיפוסים של בוקר או ערב? אם היינו צריכים לבחור 120 דקות להתנתק בהן מהעולם, ללא הפרעות, באיזה שעות היינו עושים את זה?
5. מומחיות – אנשים שלא מבינים ביין מגדירים אותו כ"טעים" או "לא טעים". למומחה, לעומת זאת, יש שפה עשירה. כשאנחנו מגיעים לרמה בה ניואנסים של משהו מעניינים אותנו, אנחנו מומחים בו.
צפריר בשן // מספר סיפורים, כותב ומנחה סדנאות כתיבה לעסקים
אורי ביקש ממני לכתוב טיפ על יצירתיות. לא כל כך הצליח לי, אז אני, אני מניח כאן את חתיכת הסליים המטפטפת הזו, ומקווה שאולי היא תעזור למישהו:
יצירתיות היא עסק עמום להחריד, אבל קווי הגבול שלה הם דווקא ברורים לגמרי. המגבלות שלנו הן מה שאנחנו יודעים ומה שאנחנו יכולים לדמיין. אי אפשר לצייר משהו שאי אפשר לדמיין. אי אפשר לכתוב משהו שאנחנו לא יכולים לחשוב עליו, שנמצא מחוץ לגבולות התודעה שלנו.
ובגלל זה, הדבר הכי גדול שאפשר לעשות למען היצירתיות שלנו, הוא להרחיב את הגבולות האלה. והדרך הטובה ביותר לעשות את זה להזין את הנפש, הנשמה, הדעת. והכלים של ה-nurturing הזה הם מאוד מגוונים. הם לא טיימרים וכלים וחוקים, אלא ספרים ותאטרון, תערוכות אומנות – ציור, פיסול, צילום ודברים אחרים, מחול, מוזיקה. ככל שתכירו יותר, ככל שתדעו יותר, אפילו בלי להבין עד הסוף, תוכלו ללכת רחוק יותר במהלך היצירתי שלכם.
כמובן, ארוחה של שף מיוחד או חבר מוכשר יהיו טובות בהרבה עבור הנפש שלכם מאשר סנדוויץ' עם שוקולד השחר. ובכל, זאת, אפילו שוקולד השחר, אפילו צ'יפופו בפתח תקוה, אפילו שיר של מודרן טוקינג, טובים לנפש ולתודעה אם לא היכרנו אותם קודם. הם מביאים אותנו למקומות חדשים.
ונכון, אולי אלה חרא של מקומות, אבל זה לא אומר שהיצירה שתנבע מהמקומות האלה תהיה מחורבנת.
"המזון הפסול" היחיד הוא זה שאומר לכם בדיוק בדיוק מה לעשות: 10 טיפים לכתיבה מושלמת, 7 טכניקות לאיור האולטימטיבי, 17 דקות בדרך להארה. כאלה. כל מה שהוא מדריך מדויק, כל מה שהוא תבנית, כל מה שהוא סכמה, שלא משאיר לכם מקום למשהו משלכם – הוא רע ליצירתיות. אבל גם איתו אפשר לעבוד. אפשר להשתמש בהוראות האלה כדי להפר אותן. ככה יש סיכוי לדברים חדשים ומעניינים. קחו את ההוראות שמכריחות אתכם לעשות דבר מסוים – ותעברו עליהם.
קחו את חוברת הצביעה, ותקפידו לצאת מהקווים.
ובבחירה בין צריכה של משהו שאתם מכירים למשהו חדש – נסו לחדש מדי פעם. אל תזמינו תמיד את אותה המנה, אפילו אם אתם נורא אוהבים אותה.
ואחד אחרון: הדלק הסילוני של היצירתיות: הדבר האחד שלוקח את השטח היצירתי שלכם והופך אותו למרחב, שמוסיף לו מימד – הוא תחום יצירתי נוסף. ככל שתהיו ביותר מקומות יצירתיים, ככה תגיעו למקומות רחוקים יותר. אם אתם כותבים, נסו לצייר או לנגן לפעמים. או לבשל. או לעשות זומבה. או ליצור בעץ או בחימר. אם אתם רצים אל תשכחו לשחות. אם אתם כותבים פאנצ'ים, נסו לכתוב סיפור קצר לפעמים.
צאו מהחורשה שלכם. הכישלונות בכל הדברים שאתם לא טובים בהם, הלמידה מאפס, ההתנסות יפעילו אצלכם אלפי שרירים תודעתיים וידליקו מיליארדי נוירונים ששכבו כבויים במוח שלכם.
זאת הדרך לנרניה. או לפחות לנרניה הפרטית שלכם. ואל תפחדו מדרקונים. אם מצאתם אותם, אז יש מצב שאתם בדרך.
ערן גפן // מומחה לחדשנות וליצירתיות ומייסד G^Team
לפעמים כל מה שצריך זה לפתוח Canvas. ברגע שפתחת אותו, המוח כבר ידאג למלא אותו. לכן אני פתחתי Google DOC של ״רעיונות מגניבים ומטופשים להחריד״ זה שההגדרה היא רעיונות מגניבים וטופשים – זה בכוונה, כדי להוריד כל רמה של שיפוטיות עצמית. מנסיוני חייבים להפריד בין שלב הגיית הרעיון לבין השלב של השיפוט שלו.
מה שקורה הוא שקודם כל, לכולנו יש כאלו, אבל הם נמוגים, ככה ישר אני פותח את המסמך וכותב אותו. בנוסף בגלל שאני יודע שקיים כזה מסמך, יש לי נטיה ליצור דברים שימלאו אותו. אחת לכמה זמן אני חוזר אליו, ואפילו מבקש פידבקים מאנשים מובילים (נניח מנהל קרן הון סיכון) שיעברו איתו על הרשימה ויגידו לי מה מעניין בה.
אריאלה דניאלי // יועצת ומרצה לחדשנות
הורדתי את אפליקציית feedly שמאגדת עבורי את כל הבלוגים שאני קוראת במקום אחד. אני מקדישה חצי שעה ביום לעבור על הכותרות, מתעמקת במה שמעניין ומשתמשת בזה עבור העבודה שלי. זה חוסך לי מלאאאאא זמן ומייעל את העבודה שלי ומאפשר לי כל הזמן לשמור על הגחלת של רלוונטיות. קריאה מתמדת של דברים חדשים נותנים לי השראה. זוהי מילת המפתח. השראה באריזה מנוהלת. אלו הם חיי. לספוג כל הזמן דברים חדשים מהמון תחומים.
אלאב הורוביץ // SVP Global Innovation Director at McCann Worldgroup
כדי להיות קריאטיביים, אנחנו צריכים לגרות את הנוירונים במוח שלנו, שיתרגשו וייצרו קשרים חדשים או יגרו קודמים, כדי ליצור רעיונות חדשים.
אז אם כך, הקלישאה של דוקטור סוס היא נכונה, כשיוצאים אכן קורים דברים נפלאים. אני חושבת שזה גם מה שהיה קשה לכולנו ב2020, שלא יכולנו לצאת ולא קיבלנו גירויים מהסביבה, לא התרגשנו, לא קיבלנו השראה והשיגרה שלנו נראתה אותו דבר.
עכשיו שאנחנו יכולים ללכת ולבקר שוב במוזיאונים, בחנויות, בערים חדשות, נוכל לגרות את המוח שלנו.
אבל, כדי לייצר זכרון ארוך טווח, אנחנו צריכים לקבל את המידע עם חוויה רגשית.
לכן, בעיניי כדי להיות קריאטייבים, אנחנו חייבים לצאת החוצה אבל גם לייצר חוויה רגשית.
לכו למוזיאון עם מישהו שאתם אוהבים ותנהלו שיחה על כך (אגב תנועה גם עוזרת לייצר זיכרון), תבקרו בחנות שאתם אוהבים ותדברו עם המוכר ותלמדו עוד על המוצר או החוויה.
לכו להופעה או הצגה ודברו עם היוצר, או יותר טוב עם הסדרן כדי לשמוע ממנו על הרקע שלו והאנשים שמגיעים למופע, בטוח תשמעו סיפור מעניין.
לכו למסעדה עם מישהו שתמיד רציתם להכיר או ללמוד ממנו ודברו על המנות האהובות עליכם.
במעלית במשרד, תנהלו שיחה עם מישהו שאתם לא מכירים או בחיים לא דיברתם.
כל אלו, באחריות, יגרמו לכם לייצר אנרגיה חיובית בגוף ובעיקר לעורר את המוח שלכם לייצר חיבורים מעניינים, מפתיעים ומרגשים, שזוהי יצירתיות.
ועכשיו כדי לזכור את מה שאני כותבת פה, תקפצו חמש פעמים, כדי לייצר את הזיכרון הזה, צאו החוצה או תנו חיבוק למישהו שאתם אוהבים, ותחלמו הכי גבוה וקריאטייבי שאפשר.
אורי לברון // סופר, תסריטאי, פרסומאי ויועץ אסטרטגי
הדרך שלי להישאר קראטיבי היא לתת למוח להוביל (כי הלב הוא אגב דביל כמו שכבר אמרו חכמים ממני). אני לא נלחם בו כשהוא לא מצליח לפתור משהו. אני עובר למשהו אחר. אני זורם איתו כשהוא רוצה לראות וידאו, או לשחק משהו און ליין או סתם לקרוא איזה טקסט. אני נותן לו להסתבך, ללכת לכיוונים שאין סיכוי שהייתי תומך בהם בעצמי, לעצור לפעמים וגם לנמנם. וכשהוא מתעורר עם רעיון, אני מייד מתיישב לכתוב (כי שתי דקות אחר כך ברור שאני אשכח).
כן, אני והמוח הן שתי ישויות נפרדות מאז שגיליתי שאני עם הפרעת קשב קשה אי שם בגיל שש, רק שאז עוד נתנו לזה שם. בכל מלחמה איתו הפסדתי. לכן אני נותן לו לבחור מתי הוא עובד, מתי הוא צריך השראה ומתי סתם לא בא לו.
זיו מאירי // מנהל תקשורת מותגית וקריאייטיב, SODASTREAM
כדי להיות יצירתי צריך למצוא רגע של ריכוז. המשאב הזה הופך להיות יותר ויותר נדיר. ההפרעות, הצפצופים, הצמא לדופאמין שמגיע בצורת הנייד. חשוב להתרכז כדי לעבור את המחשבות הראשוניות שנוסעות עם כולם ב-SUV משפחתי לבן באוטוסטרדה של הרעיונות הראשוניים. להמשיך ישר, בריכוז, עד שמגיעים לכבישים קטנים יותר ושם מתחילים לראות דברים שלא כולם כבר ראו.
וכשממשיכים בכבישים הקטנים האלה אפשר לפנות לדרכי עפר ושם כבר כמעט אף אחד לא ביקר. הדלק שצריך כדי להגיע לשם הוא ריכוז, שקט, מספיק רגע אחד של הפרעה כדי להטיס את הצד הימני של המוח חזרה לכביש המהיר.
כדי לשמור על יצירתיות ולחשוב על רעיונות שונים, חדשים, מדוייקים, פשוטים, צריך לפנות זמן ומשאבים כדי להתרכז.
ליאור פרנקל // CHIEF PRODUCT OFFICER & PARTNER @ JOLT
הקונספט האהוב עליי ביצירתיות יומיומית הוא תרגיל ה-Mixtape. שזה העקרון היצירתי בו לוקחים שני דברים שהם לכאורה לא קשורים, מערבבים אותם, ונוצר משהו חדש. זוהי יצירתיות שמתאימה גם לעסוקים (ועצלנים).
איך עושים את זה? הגעתם לזמן בו אתם צריכים להיות יצירתיים – נגיד שאתם עומדים מול שקף ריק במצגת, או צריכים לכתוב טקסט, או קונספט חדש, או וואטאבר. מה שאתם עושים עכשיו, הוא לעבור על כל מה שעשיתם השבוע, בשעות שמחוץ לעבודה. ראיתם נטפליקס? מעולה, תזכרו בסרטים/סדרות שהיו שם. הקשבתם למוזיקה? נסו להיזכר במילים. הייתם במסעדה טובה? נסו להיזכר במשהו מיוחד שם. ועכשיו הקדישו חמש דקות לחשוב ״איך אוכל לערבב את הקונספט/רעיון/נושא ההוא, עם מה שאני צריך לעשות עכשיו?״
דוגמא? נגיד ששמעתם בוב דילן אתמול. אתם מתים עליו. ועכשיו אתם צריכים לעשות מצגת בעבודה שמסבירה למה אנחנו חייבים לעבור מהמערכת הקיימת לטכנולוגיה החדשה. פתחו גוגל, כתבו Bob dylan song titles. בין הראשונים יקפוץ לכם "The times they are a-changing״. מעולה, מצאתם שם למצגת, גם תמונה, וגם מישהו חכם לצטט אותו בתחילת המצגת שלכם. כמה פשוט, ככה עובד מעולה.
שלי שפילמן יערי // משנה למנכ"ל ברוקנר-יער-לוי
פודקאסטים זה ה-דבר שלי בשנים האחרונות. המוח עובד על 400 קמ"ש כל היום, ואז כשאני מאזינה למשהו אחר, אני ממש נותנת לשרירים לנוח. זה מאפשר לחבר נקודות לדברים חדשים.
ברגע שהפודקאסטים הגיחו לעולם, זו היתה התאהבות מיידית. כמולטי-טסקרית בהפרעה, הפודקאסט מאפשר לי לעשות עוד משהו במקביל, ללמוד משהו חדש ואיכשהו להירגע. זה כאילו מישהו מצווה על המוח שלי "עכשיו את. שקט. פססס. אף מילה. תירגעי ורק תקשיבי לי". ואני משחררת ומאזינה (כמובן תוך כדי שטיפת כלים).
מאיה שרן // סמנכ"ל קריאייטיב יהושע TBWA
אני אגיד את זה הכי פשוט: לא לעבוד בעבודה. לקחת משימות ופשוט לשחרר. לעשות הליכות, לצאת לטבע, נסיעות ארוכות עם חלונות פתוחים , הכל רק לא לשבת לחשוב. ואז זה מגיע לבד. זה לא קל לעבוד בלא לעבוד. זה דורש אומץ ובעיקר לסמוך על עצמך. הכל מגיע איכשהו. רק בדרך כלל, או לפחות אצלי, לא על שולחן וכסא.
