סרנדטפיטי קוראים לזה. לגלות דברים במקרה. ככה הגעתי אל יעל ארליך ואלינור מרין. אני אפילו לא יכול לשחזר את הצעדים. אבל, היי, איזה כיף שהכרתי! ב״הרכבה למחשבה״ הן לא רק משחקות בלגו כל היום, שזה פחות או יותר חלום שמתגשם, הן גם עוזרות לחברות וארגונים להתייעל, לפתח, לעצב, לחלום ו… בקיצור תקראו תקראו.
נעים להכיר! ספרו לי קצת על עצמכן, מי אתן כבנות אדם?
הי, נעים להכיר, אנחנו יעל ארליך ואלינור מרין ואנחנו הבעלים של הרכבה למחשבה. אלינור היא אדריכלית ומעצבת נעליים. בשנים האחרונות היא גם מדריכת פילאטיס ועוזרת לאנשים אחרי פגיעות לפרק את הכאבים ולהרכיב מחדש את הגוף. יעל היא ארטדיירקטור, מעצבת חדשנות ומנחת Design Thinking. בשנים האחרונות היא מעבירה סדנאות לפתרון בעיות וטיוב תהליכים באמצעות מתודולוגיות שונות. חוץ מזה אנחנו נשים בעלות עסק צומח שמחזיקות בית ומשפחה.
אז מה זה בדיוק הרכבה למחשבה? מתי הדבר הזה הוקם, מה המטרות שלו ועם מי אתן עובדות?
מהרגע שהכרנו, היה לנו ברור שאנחנו צריכות לעשות משהו יחד כי המיינדסט שלנו (כמעט) תמיד באותו עמוד. במשך שנים חקרנו נושאים וחשבנו איך לצאת לדרך.
לפני כשנתיים בעקבות פוסט בלינקדאין נחשפנו לדבר שנקרא Lego Serious Play ועף לנו המוח. הבנו שהנה ההזדמנות שלנו וטסנו לאוסטריה ל-7 ימי הכשרה ע"י מנחה מוסמך של איגוד המנחים של לגו. כן, ה-לגו.
מה זה בדיוק ®Lego® serious play ומה ההכשרה שעשיתן כדי להתעסק בזה?
LSP היא שיטה שפותחה בשנות ה-90 של המאה הקודמת ע”י חברת LEGO. עם הצמיחה של עולם משחקי המחשב, חברות המשחקים הקלאסיות היו במשבר וחברת לגו עמדה בפני פשיטת רגל. הם פנו לכל הכלים המוכרים של ייעוץ ארגוני וניהולי במטרה לשפר את אסטרטגיית המכירות שלהם ולצאת מהבוץ, אך אלו לא עבדו.
אחרי אינספור ניסיונות הם פנו לחברת ייעוץ חיצונית ויחד עם חוקרים מתחומים שונים הם הבינו שע"י שימוש במשאב הכי בסיסי וזמין שלהם – לבנת הלגו, הם יכולים להשיג תוצאות חדשות ומעניינות.
במשך שנים לגו השתמשו בשיטה הזו ככלי פנים ארגוני עד שהם הבינו את הפוטנציאל המלא שלה והחליטו להוציא אותה החוצה. לגו הקימו את אגודת המנחים הרישמית והם מכשירים מדריכים ומדריכות מכל העולם.
השיטה מתבססת על תובנות מ-3 מחקרים עיקריים:
1. אנחנו צוברים ידע במבנים: כילדים (וגם כבוגרים) ידע נוצר במוח שלנו כמבנה, והמבנה הזה מתורגם לאקסיומה: גבוה=גדול, רחב=הרבה וכו'. הרבה מהמבנים האלה נוצרים מהתנסות מעשית: משחק, בניה וכו׳.
2. כדי לערער על מבנה ידע קיים, צריך לבנות אחד חדש. יש קשר ישר בין עבודה פיזית עם הידיים ליכולת שלנו לבנות מבנה חדש. במילים אחרות כשאנחנו בונים אנחנו מערערים על ידע קיים שיש לנו בראש ויוצרים ידע חדש.
3. יש לנו ידע בגוף. מעיין זיכרון שרירים שלא מאוחסן במקומות אחרים. בניה אינטואיטיבית בלגו משחררת אותו. ההנחייה הכי חשובה בסדנאות שלנו היא לא לתכנן מה בונים, אלא ישר להתחיל לבנות. התרגילים שאנחנו נותנות מדודים בזמן וזה מחייב את המשתתפים לפעול מהר ופשוט לקחת לבנה לידיים ולהמשיך משם. הראש משלים את הסיפור תוך כדי.
לשיטה הזאת יש המון אפליקציות: אפשר לעבוד באופן אישי ואז כל המשתתפים בונים מודלים אישיים, אפשר לצאת מהאישי לקבוצתי ולבנות מודל משותף, אפשר לסדר מודלים אישיים במרחב ולבחון את סוגי הקשרים ביניהם, אפשר לאתגר מודלים שנבנו ולבדוק מה ישתנה בהם אם יקרה X וכיו"ב.
אנחנו עובדות עם חברות וארגונים שיש להם בעיה לפתור. ה"בעיה" יכולה להיות ניסוח אסטרטגיה לשנה הקרובה, צוות שלא עובד טוב, כתיבת חזון, הגדרת הזהות של החברה (בעיקר בחברות הזנק) ועוד.
איך בכלל הגעתן לעסוק בתחום הזה, ולמה?
מעבר למה שכתבנו על הרצון המשותף לעבוד ביחד והפוסט בלינקדאין, אנחנו למודות משרדים, יעל בתור ארטדירקטור ואלינור בתור אדריכלית. אנחנו מכירות היטב את הישיבות האינסופיות ואת התחושה של "יכולתי אשכרה לעבוד בזמן הזה" לצד ההתמודדות עם דינמיקות צוותיות לא מיטיבות. ההבנה שאפשר לשנות את התהליכים האלה (שתכלס, לא השתנו איזה מאה שנה או יותר- פגישות עבודה קיימות עוד מיוון העתיקה), למשחק אותם ולהפוך אותם ליעילים יותר, יצירתיים יותר, מגבשים יותר וכיפים יותר היא כוח מניע מאוד גדול בעבודה שלנו.
מה אתן הכי אוהבות בעבודה שלכן?
לעבוד עם לגו. הלגו הוא כלי מאפשר בקטע אחר. בסדנאות של הרכבה למחשבה אנשים ישר משתתפים, בונים ומשחקים, אשכרה נהנים ומפתיעים את עצמם. זה מדהים לראות את השינוי. לבני הלגו מאפשרות סוג אחר לגמרי ומיטיב יותר של שיח והקשבה. גם בסדנה קצרה של 3 שעות אסימונים נופלים. תובנות שלא היו קורות ברצף אינסופי של פגישות בהן רוב המשתתפים משחקים קאנדי קראש מתחת לשולחן, מציפות את החלל ואז אפשר לחולל שינוי אמיתי ומשמעותי(גם אם קטן). הדבר קורה ביתר שאת בסדנאות עומק של יום שלם או יותר. העיסוק בלגו מאפשר לכולם להשתתף, בשונה מפגישות בהן אנשים רבים מפחדים להתבטא או "מסתתרים" מאחורי דעה של קולגה שמספיק קרובה לשלהם.
מה הדבר הכי מגניב שיצא לכן לעשות במסגרת העבודה?
אנחנו עובדות עם לגו. הכל מגניב!
ויותר ברצינות יש כמה סדנאות מרתקות שעשינו:
פנו אלינו מחברת הייטק גדולה ודיברו איתנו על צוות של מנהלי מוצר ומעצבים שנורא מקובע בדרכיו ומאוד מפחד לקחת סיכונים. בעבר היה מנהל צוות שכנראה מאוד סירס אותם והכריח אותם לדבוק בצורה עיוורת בחוקי המותג ולכן כל התוצרים שלהם נראו ממש אותו הדבר. עכשיו משיש להם מנהלת פתוחה, מכילה ויצירתית התפקיד שלנו היה לעבוד איתם על לקיחת סיכונים ועל להעז ללכת רחוק יותר עם הפרוייקטים שלהם. עבדנו איתם על איך מחברים דברים מוכרים יחד ליצירת דבר חדש, מופרך ככל שיהיה, ואיך בשלב השני מכנסים אותו לעבר הריאלי. איך להעז לעוף הכי גבוה ובסוף לחזור לנק' חדשה וריאלית שמניעה אותם קדימה באופן שונה מבעבר.
העיסוק הזה מביא אותנו למקומות ולאנשים שלא היינו פוגשות אחרת. דוגמא מופלאה לכך היא סדנה שעשינו לנשים בעלות עסקים במזרח ומערב ירושלים, יהודיות ומוסלמיות, דרך עמותת יוזמות עתיד. הזכות לשבת בחדר ולהנחות סדנה כאשר מולינו 100 נשים עם כיסוי ראש משתי דתות שונות, היתה מרגשת ומגניבה מאוד. בטח בימים כאלה.
מה התוכניות שלכן לעתיד?
להביא את בשורת ה-LSP ולעזור לחברות וארגונים לצאת מהסטגנציה של שיטות עבודה מקובעות. לא יתכן שהעולם בתנועה מתמדת ושיטות העבודה לא. זה לא רק להחליף את הפקס במייל או הגעה למשרד במשרה היברידית. שיטות העבודה עצמן חייבות להשתנות.
יש היום לא מעט מתודולוגיות: Design Thinking, Sprint, Scrum, ועוד לצד Lego Serious Play. ועדיין, יש המון ארגונים שדבקים בשיטות המסורתיות של ישיבות עבודה, ניסוח תוכניות עבודה ואסטרטגיה ובזבוז זמן עבודה יקר. חבל. בעידן שבו כל זמן מדברים על מיתוג מעסיק ועל החשיבות הwellbeing של העובדים, חשוב להבין שזה לא נגמר בחדר wii או במכונת גלידה. מיתוג מעסיק ואיכות החווייה של העובדים רלוונטיים גם לשיטות העבודה עצמן.
תנו לנו טיפ/ים לשמירה על חשיבה יצירתית יומיומית, איך משאירים את המוח רענן, חד ויצירתי?
קל. מכניסים לגו למשוואה. כתבנו לא מעט על תרגילי לגו שאפשר לעשות גם בלי הנחייה. כאן יש את התרגילים הקלאסיים שאגודת המנחים של לגו מלמדת.
כאן יש סידרה של תרגילים שכתבנו בתחילת המלחמה כדי לעזור לאנשים לעשות את המעבר המאוד חד מהעולם שבחוץ לישיבה הקרובה. תרגילים קטנים של כמה דקות שעוזרים לשנות נושא.
כאן יש תרגילים שאפשר לעשות בבית עם המשפחה. יש לנו גם האשטג באינסטגרם של #תרגילאחדביום, גם הוא נולד עם המלחמה.
לסיום, יש לכן מישהי/ו שבא לכן לפרגן לה/ו? עוד יוצרים, אומנים, אמנים או סתם אנשים יצירתיים במיוחד ששווה לנו לשמוע על מה שהם עושים?
בתור נשים בעלות עסק בא לנו לפרגן לנשים המדהימות שעוזרות לנו ומקדמות אותנו ואת הבשורה שלנו או כאלו שעבדנו איתן ואנחנו מאמינות במה שהן עושות:
עמותת יוזמות עתיד: עמותה שמקדמת נשים בעלות עסקים משלבי הרעיון ועד עסק ממשי. הייתה לנו הזכות להעביר 4 סדנאות משותפות לנשים בעלות עסקים ממזרח ומערב ירושלים, מוסלמיות ויהודיות בתוכנית שמנהלת גילי רג'ואן.
מעין שניר: שמנהלת את קהילת הפייסבוק המקום לנשים עסוקות וקרן הורוביץ שמנהלת את קהילת הבת – עסוקות עצמאית והזמינה אותנו להעביר סדנה לקהילה. הקהילה הזאת מלמדת אותנו מחדש כל פעם על כוחן של נשים וחשיבותה של קהילה וזה בזכות המובילות שלה. חוצמזה יצא לנו לפגוש בעבודה שלנו נשים שהן השראה ושיש להן כל כך הרבה כדורים באוויר וחיוך על הפנים.
התמזל מזלנו ושתים מהן הזמינו אותנו לפודקאסטים שלהן אז אנחנו כמובן ממליצות על הנשים וגם על הפודקאסטים:
שירז שגיא: שירז עוסקת בפיתוח אנשים ותרבויות, ייעוץ ארגוני וקוסטלציה ארגונית עם ניסיון עשיר בHR. לשירז יש פודקאסט בשם מיומנויות עתיד שעוסק בכלים הנחוצים לעולם העבודה בעתיד. את הפרק שלנו אפשר לשמוע כאן.
עדי נודל: עדי עושה כל כך הרבה דברים שקצרה היריעה מלכתוב את כולן אבל אולי הדבר הכי חשוב שהיא עושה זה העצמת נשים ונערות. היה לנו כבוד גדול להתארח בפודקאסט שלה יוצאות מן הכלל. את הפרק שלנו אפשר לשמוע כאן.
