את גיא בוסקו פגשתי לראשונה כשהכניסו אותנו יחד – 4 ישראלים ואיטלקי אחד – לפתור קוביית חידות ענקית ומסתורית בכנס Real Life Gaming באמסטרדם. כמובן ששברנו שיא.
גיא מתמחה בגיימיפיקציה, והחברה שלו Cerebro מובילה בתחום ועובדת עם חדרי בריחה, הפקות טלוויזיה, מוזיאונים, מערכת החינוך, חברות מסחריות ועוד. שווה לעקוב!
דבר אליי: גיא בוסקו, בן 40 מכפר סבא, נשוי פלוס שני זאטוטים (9,5)
תסביר לי רגע, מה בדיוק אתה עושה?
אני תסריטאי ומומחה גיימיפיקציה, בעברית "משחוק", שזה העברה של ידע, ערכים ומיומנויות באמצעות משחק, בדרך כלל בעולמות שאינם משחקיים באופי שלהם.
אני עובד עם ארגונים קטנים וגדולים, עמותות, חברות הייטק, מוזיאונים, מערכת החינוך וכו'. וכיוצר משחקים, חידות, ותסריטים, אני גם יוצר בתעשיית הבילוי של המשחקים במציאות, שזה אומר בעיקר (אבל לא רק) עולם חדרי הבריחה. יש לי את הכבוד המפוקפק להיות האדם שיצר הכי הרבה חדרי בריחה בישראל.
וכמה זמן אתה כבר עושה את זה?
אני יוצר עולמות, תסריטים וסיפורים מאז שאני זוכר את עצמי. בתחום חדרי הבריחה אני פעיל מאז הגעת התחום לישראל ב2015.
איך מגיעים בכלל לתחום הזה?
לפני שתחום חדרי הבריחה הגיע לישראל, עבדתי בתחום ההייטק, ובזמני הפנוי כתבתי והפקתי סרטים עצמאיים שרצו בפסטיבלי קולנוע ברחבי העולם, יצרתי מחזות והפקות בימתיות אחרות לפסטיבלים, ופיתחתי משחקים.
עם כניסת התחום לארץ התחלתי מכתיבת חידות ותסריטים לכמה מחדרי הבריחה הראשונים שנפתחו בארץ, המשכתי והקמתי מתחם חדרי בריחה משלי, ובהדרגה התחלתי ליצור חדרי בריחה וחוויות משחקיות אחרות גם בארץ וגם בעולם.
תוך כדי כל זה הפכתי גם להיות אסקייפר בעצמי, להכיר את התעשייה שאני יוצר בה מכל הכיוונים. שיחקתי במעל 500 חדרי בריחה בארץ ובעולם ובנוסף התחלתי לחקור את התחום ברמה האקדמית, פיתחתי סדנאות והרצאות בנושא, והפכתי להיות פעיל מאוד בקהילת חדרי הבריחה העולמית. הייתי הבעלים של החדר הראשון בארץ שנמכר לחו"ל, ממקימי קהילת בעלי חדרי הבריחה בישראל, ממקימי מועדון חדרי הבריחה של ישראל, הפקתי והנחתי את כנס בעלי החדרים של ישראל, ועוד כנסים ואירועים אחרים בתחום, ומשם גם הגעתי להיות אחד הדוברים המרכזיים מדי שנה בכנס Up The Game, הכנס העולמי הגדול ביותר בתחום שנערך מדי שנה בהולנד.
מה אתה הכי אוהב במה שאתה עושה?
וואו, שאלה קשה. יש לי מזל לעבוד במשהו שאני אוהב ונהנה ממנו אז כמעט כל דבר בעבודה הוא משהו שאני אוהב, החל מליצור עולמות ונראטיבים יחודיים, דרך העובדה שהרבה ממה שאני עושה למחייתי זה לשחק בדברים (משחק כדרך חיים) וכמובן האינטרקציה היומיומית עם המגוון הרחב של האנשים הסופר יצירתיים שממלאים את התעשייה הזו.
אבל אם אני צריך להצביע על משהו אחד שהוא "הכי" עבורי, זה קצת אגוצנטרי אבל אני חושב שזה הרגע בו יוצא לי לראות לראשונה אנשים שחווים משהו שהייתי חלק מהיצירה שלו, ולדעת שגרמתי לאנשים לחייך או לצחוק או להתרגש, אין תחליף לזה. לבדר (במובן של to entertain) זה משהו כל כך חזק, ולא רק בתחום הבילוי אלא גם במקומות כמו מערכת החינוך וחברות גדולות ותחומים ש"משחק" או "עלילה" היה פעם משהו זר עבורם והיום יותר ויותר מבינים את הכוח והערך שלו.
מה הכי מתסכל אותך בעבודה?
זו שאלה קלה יותר מהקודמת. אחת הבעיות הכי גדולות של התחום הזה (כמו בהרבה תחומים אחרים) היא חובבנות וחאפריות. מתסכל אותי לראות חברות וארגונים שעובדים עם חאפרים ומקבלים מוצר מביך בתור גיימיפיקציה. העברה של ערכים או מיומנויות שלא מבוצעת נכון לא רק שלא מעבירה לעובדים/מבקרים/ילדים את המסרים הנכונים, היא גם יוצרת אצלם תסכול וסלידה מהקונספטים שהפעילות היתה אמורה להעביר. זה משפיע על התחום כולו ומוציא לו שם רע.
באותו המובן מתסכל אותי לראות אטרקציות חובבניות שמציגות את עצמן כ"חדר בריחה" למרות שאין שום קשר בינהן לבין העולם המדהים הזה, וחוסר האונים של העוסקים בתחום בהתמודדות מול כמות האטרקציות האלה (שצצות במיוחד בחופשים ומושכות אליהן את הקהל הרחב שמחפש בילוי זול בלי לחשוב על מה הוא מקבל בתמורה ל"זול" הזה).
מאיפה אתה מקבל השראה במסגרת העבודה?
השראה מגיעה מכל דבר בעולם שסביבינו. חידות אפשר למצוא בכל דבר שמסתכלים עליו, תסתכלו עכשיו בזמן שאתם קוראים את זה מסביבכם תראו כמה סמלים, כמה תבניות, כמה רעיונות לחידות אפשר למצוא בחפצים הפשוטים של היומיום. איפה שאתה רואה שם מאחוריך ארון, אני רואה מעבר סודי. איפה שאתה רואה תמונה על הקיר אני רואה איך היא יכולה לזוז וליצור משהו עם התמונה שלידה.
רעיונות לנראטיבים אני שואב לא מעט מה-Tropes המוכרים של ז'אנרים קולנועיים וטלוויזיונים, אבל כמובן עם לקיחה שלהם למקום מקורי.
מה הדבר הכי מטורף/מגניב/מעניין שיצא לך לעשות במסגרת העבודה?
כשעובדים באופן יומיומי על בריחה מרוצח סדרתי או שדידת בנק או הצלת העולם באמצעות מכונת זמן, כל הזמן קורים דברים מטורפים ומגניבים. אני חושב שאחד המעניינים יותר שעבדתי עליהם לאחרונה היה הפרויקט שעשיתי עבור "כאן" לכבוד האירוויזיון. יצא לי לעבוד עם יזהר כהן ודפנה דקל והמון אנשים מוכשרים, וזה באמת היה מיוחד כי לא בכל יום יוצא לי לכתוב מילים בשפת הב' שיזהר כהן שר.
חוץ מזה המסעות לחו"ל תמיד מניבים הרפתקאות מגניבות. הכנס בהולנד מלא בפעילויות מדהימות ואני כל הזמן מבלה בחוויות משחקיות חדשות. לא מזמן היינו בפולין למשל ושיחקנו שם ב-33 חדרי בריחה בארבעה ימים.
תוכניות לעתיד?
שום דבר שמותר לי לדבר עליו. אחת הבעיות שלי בתחום הזה זה כמות הסודות שאני מחזיק בו עבור אחרים. אני יכול לספר לך אבל אז אני אצטרך להרוג אותך. או למחוק לך את הזכרון. או לחזור אחורה בזמן לזמן בו לא סיפרתי לך ואז לא לספר לך.
תן טיפ/ים לשמירה על חשיבה יצירתית ביומיום העמוס
לשחק! כמובן שלשחק. משחקים מפתחים את הדמיון, מעוררים השראה, שומרים על חשיבה חדה ויצירתית. אלה לא חייבים להיות משחקים חינוכיים או כאלה שמלמדים משהו ספציפי, העיקר לשחק. רצוי עם אחרים. רצוי בכאלה שדורשים לשבת סביב שולחן ולא מול מסך.
לסיום – פרגן למישהו בארץ שעושה משהו שאתה מאוד אוהב בתחום
עמית מגר ומאשה זיצר יוצרים סרטונים עבור חדרי בריחה, גם סרטוני הדרכה/פתיחה מגניבים וגם סרטונים עלילתיים כחלק ממהלך המשחק, והם עושים עבודה מדהימה בתחום הזה. בנוסף הם גם יוצרים חוויות נהדרות של תאטרון אימרסיבי, שזה משהו שאין מספיק ממנו היום בארץ.
מילים אחרונות אחרונות?
תודה אורי נהנתי מאוד לשוחח איתך, אל תפסיק אף פעם לשחק.
אתה בא לחדר בריחה?
