לדחיינות מוניטין רע, כולנו יודעים את זה. בדרך כלל הדחיינות מלווה בחרדה, אכזבה, אפילו בושה. רוב האנשים רואה בה משהו שלילי לחלוטין, אבל יש מקרים בהם משיכת הזמן הזו עובדת לטובתכם. אם אתם בתחום הדורש מכם חשיבה יצירתית לפתרון בעיות שונות ומשונות, הדחיינות יכולה להיות הקלף הסודי שלכם ליצירת רעיונות טובים יותר מכולם.
דחיינים אקטיביים ופסיביים
יש 2 סוגי דחיינים.
הדחיינים האקטיביים דוחים פעילות באופן מושכל והם בשליטה מוחלטת על הזמן שלהם. הם מנהלים זמנים בצורה טובה ומשתמשים בדחיינות מבלי לדאוג יותר מידי מהחמצת דד-ליינים. הם מייצרים סדר עדיפויות המתאים להם, ולא חוששים מדחיה של משימות כי הם יודעים להעריך את כמות הזמן שמשימה זו דורשת מהם, ולמתי אפשר לדחות אותה. הם למעשה יעדיפו לדחות משימות גם אם הם לא חייבים, מכיוון שהם מרגישים שהם עובדים טוב יותר תחת הלחץ – הוא מפקס אותם וגורם להם להיות יעילים יותר.
דחיינים אקטיביים תמיד עומדים בזמנים, ומספקים תוצאה טובה. הם אלופים בתכנון, ולא אוהבים לבצע דברים "מוקדם". במילים אחרות, מה שאפשר לעשות היום, עשה מחר.
לעומתם, דחיינים פסיביים נכנסים ללחץ ממשימות, ולא מחזיקים באומץ הדרוש כדי להתמודד איתן עד שכבר מאוחר מידי. הם לא מתפקדים טוב תחת לחץ, וכשהדד-ליין מגיע, הם לא עומדים בו, או שמבצעים את עבודתם בצורה בינונית. הם חיים בתחושת פאניקה ש"הזמן עומד להיגמר" ולא מצליחים לעבוד בצורה יעילה תחת תנאים אלו.
האם דחיינות טובה ליצירתיות?
התשובה באופן מפתיע, היא – תלוי.
בשנות ה-20 של המאה הקודמת, הבחין החוקר Kurt Lewin שמלצרים זוכרים מצוין הזמנות שעדיין לא הוגשו ולא שולמו, אך לאחר סיום התשלום, חלה ירידה משמעותית ביכולת לזכור את פרטי ההזמנה.
מחקר שערכה תלמידתו Bluma Zeigarnik ב-1927, אושש את ההבחנה הזו ומצא שהמוח זוכר טוב יותר משימות שלא השלמנו. הוא זוכר יותר פרטים ומידע, ולאורך יותר זמן, ממשימות שהסתיימו.
את היכולת הזו הסבירו החוקרים ע"י "מתח" ספציפי שנוצר כשמשימה חדשה "נפתחת", והוא זה שמשמר את הגישה של המוח למידע הרלוונטי לאותה המשימה. כל עוד המתח נשמר, הגישה נשמרת, וכשהמשימה מסתיימת, ה"גשר" או השער הזה נעלמים ומקשים על הגישה.
"כשאתה מתמהמה, יש סיכוי גבוה יותר שתניח למוחך לנדוד.
זה נותן לך סיכוי טוב יותר להיתקל בדפוסים יוצאי דופן ולזהותם. "
Adam Grants, professor at the Wharton Business School in Pennsylvania
כל מה ש"לא גמור", נשאר במוח שלנו יותר זמן, וזה מאפשר לנו לחשוב עליו יותר ולעיתים קרובות יותר מאשר משימות שסיימנו. זה מעודד אותנו לחשוב כל הזמן על דרכים נוספות לפתור את הבעיה, או דרכים יעילות ומשופרות יותר לעשות את הדברים.
"אתה קורא לזה דחיינות, אני קורא לזה לחשוב."
Aaron Sorkin, Creator of The West Wing
דחיינות יכולה לעזור ביצירתיות במידה מסוימת, אם משתמשים בה נכון. הזמן שאנחנו מקדיש לעיבוד המשימות והפרויקטים שנו יכול לעזור לנו להגיע לפתרונות מדהימים – כל עוד אנחנו מסוגלים לספק את הסחורה בזמן.
מרבית הפרויקטים היצירתיים דורשים רגעי ארוכים של חשיבה. לפעמים זה מצוין להתעלם מהצורך הטבעי שלנו לסיים מוקדם. אבל אנחנו צריכים לדעת גם מתי אנחנו לוקחים את הדחיינות רחוק מידי. דחיינות היא לא תמיד בחירה חכמה.
כשאיכות חשובה, אז דחיינות עלולה לפגוע בנו. אם אתם עושים סוג משימה בפעם הראשונה, מכינים מצגת גדולה, מתכוננים לפגישה עם מישהו חשוב או מכינים איזה דוח חשוב, לחכות לרגע האחרון מונע מכם לקחת שליטה על איכות התוצר, וזה יכול להיגמר רע מאוד.
בקיצור, אתם מכירים את עצמכם ואת המשימות שלכם, אז פשוט תזכרו ש – "דחיינות – עם אחריות." היי זה אחלה סלוגן. מי מוציא לי סטיקר כזה?
