איפהשהו בתחילת הגן החדש של עופרי (בן 5), הילדים היו צריכים לצייר ציור כשהם מגיעים בבוקר. עופרי, איך לומר, לא ממש אהב את זה, בעיקר כי הוא הרגיש שהוא לא יודע לצייר יפה מספיק.
אז כדי לעזור לו להשתחרר מהמחשבה הזו, נתתי לו תרגיל – תופסים צבע ומתחילים בלקשקש משהו בלי לחשוב. עוצרים, מסתכלים על ה"קישקוש", חושבים כמו מה זה נראה, ואז ממשיכים לצייר משם.
התוצאה – במקום לצייר עוד לבבות, בית או שמש כמו שאר הילדים, יוצאים לו ציורים מוזרים, מיוחדים ומעניינים. ואפילו נראה שהוא נהנה מהעניין הזה…
ציורים: עופרי אשכנזי פומרנץ
הקושי בלייצר משהו חדש מתוך ה"אין", הוואקום, הוא משהו שרבים מאיתנו מתקשים בו. יצירת רעיונות או פתרונות שלא היו קיימים קודם היא אתגר גדול בין השאר בדיוק בגלל זה. יש לא מעט טכניקות לסיעור מוחות שמטרתן להפעיל את המוח בצורה טכנית, מכאנית, שנועדה "לעבוד עליו" בצורת "Fake it till you make it" ולגרות אותו לייצר משהו חדש. אחת המוצלחות שבהן, נקראת Semantic Intuition.
הטכניקה עם השם המוזר הזה הומצאה על ידי Helmut Schlicksupp, חוקר יצירתיות גרמני. היא למעשה טכניקת שילוב מילים ובה אנחנו קודם כל נותנים שם לרעיון, ורק לאחר מכן מנסים להגדיר אותו, להסביר אותו ולמלא אותו בתוכן.
זה נשמע מאוד לא הגיוני ואולי אפילו לא אפשרי, אבל האמת היא שיש כבר לא מעט יוצרים שאתם מכירים שעשו ועושים שימוש בטכניקה הזו בדרך קבע.
התסריטאי William Goldman שאל את אחת הבנות שלו על מה היא הייתה רוצה שהוא יכתוב סיפור. היא ענתה לו: "a Princess". הוא הלך ושאל את ביתו השניה את אותה השאלה, והיא ענתה לו: "a bride". הוא חיבר את שתי המילים, וכך נוצר אחד מהסיפורים הקסומים והאהובים בעולם – "The Princess Bride", הלא הוא "הנסיכה הקסומה". כל זה, לפני שהיה לוויליאם מושג על מה הולך להיות הסיפור.
הזמר סטינג, בראיון אצל לארי קינג לפני כמה שנים, גילה שברוב המקרים הוא ימציא שם לשיר לפני שהוא יכתוב אותו. וגם קוונטין טרנטינו סיפר שהוא קודם בוחר את מוזיקת הפתיחה לסרט, ורק לאחר מכן כותב את הסיפור.
אוקיי, אז איך משתמשים בטכניקה? זה די פשוט.
הדרך ה"שיטתית" – מייצרים 2-3 רשימות של מילים (לא יותר מ-3!), ובצורה רנדומלית מחברים בין המילים ליצירת שם המוצר החדש, השירות, הספר, המשחק, הכותרת לפוסט, הרעיון לקונספט הפרסומי או וואטאבר שתרצו.
רשימות המילים צריכות להיות ממונחים שרלוונטים לתחום בו אתם מתעסקים, ואפשר לחלק אותן לכל מיני סוגי קטגוריות לדוגמא מאפיינים/פונקציות, מונחים מקצועיים, פעלים, יתרונות, קהלי יעד, וכו'.
הדרך האינטואיטיבית – פשוט ממציאים שילובים מעניינים מהבטן.
דוגמא:
אנחנו עובדים בתחום שמירת הבטיחות בבית, ורוצים לפתח את המוצר הגדול הבא.
רשימה #1 (אוריינטציית סכנות): זכוכית, פריצה, החלקה, מנעול, אש, נפילה, שבר, חשמל, חושך
רשימה #2 (אוריינטציית משתמשים): ילד, פחד, חיית מחמד, תינוק, גנב, לחץ, חוסר-זהירות
ועכשיו מחברים:
אש-ילדים (מערכת גילוי אש קולית שמסבירה לילדים מה לעשות)
חישמול-גנבים (מערכת מחשמלת חלונות ודלתות להרתעת פורצים),
זכוכית-לחץ,
מנעול-פחד,
ועוד ועוד ועוד.
עוד דוגמא:
אנחנו עוסקים בתחום הריהוט ורוצים לכתוב פוסט חדש ומעניין בבלוג שלנו.
הפעם אני זורק סתם כותרות ממילים שקשורות ולא קשורות לתחום שלנו שיחד נשמעות לי מעניינות, ואז מנסה בכוח לייצר להן תוכן מתאים. תזכרו שאת הכותרת תוכלו לשנות אחר כך, מה שחשוב הוא הרעיון לפוסט שנוצר.
ריהוט זקן | 9 רהיטים מותאמים לגיל השלישי
תרופות הסבתא של ניקוי רהיטים | טיפים וטריקים לניקוי אחרי שכבר ניסיתם הכל
ריפוד רוצח | ככה תבחרו ריפוד דומיננטי שיקפיץ את חלל החדר
שידות אוטומטיות | טרנד: יותר ויותר חברות מאפשרות לכם לעצב מהמחשב רהיט בהזמנה אישית.
האפשרויות הן כמובן אינסופיות והגבול לגמרי תלוי בלאן שהדימיון שלכם יסכים לקחת אתכם. כמו בכל עניין בתחום הזה, ככל שתתרגלו יותר את הטכניקה, ותאפשרו לעצמכם להשתולל ו"להתפזר", תגיעו למקומות מעניינים יותר.
יצרתם משהו חדש ומעניין עם הטכניקה? ספרו לי בתגובות!
3 מחשבות על “בעזרת השם: קודם תמציאו שם, אחר כך יבוא הרעיון”
המילה שהמצאתי היא " אהבה באופסייד"
זה אומר שהקשר כבר נגמר אבל עדיין ממשיך
מעולה 🙂
אימצתי כתרגיל כתיבה. מתאים בול לסדנה בנושא שמות שאני בונה. תודה רבה!!