למי מאיתנו זה לא קרה. מציצים ביומן וקולטים שנשארו לנו ימים בודדים (או גרוע יותר – שעות ספורות) עד לסיום פרויקט כזה או אחר. הלחץ מרקיע שחקים, הבטן מתהפכת והפאניקה משתלטת.
בין אם אתם עובדים שכירים או עצמאיים, לכולנו יש דד-ליינים שאנחנו חייבים לעמוד בהם. זוהי המציאות שאין מנוס ממנה. ונכון שהלחץ מפניהם רלוונטי עבור כל מקצוע באשר הוא, אבל אפשר לומר באופן די ברור שבעלי המקצועות ה"יצירתיים" הם אלו שחוששים מהם יותר מכולם, ודי מובן למה.
אפשר לצחוק עליהם עד מחר שהם אובר-דרמטים שרואים עצמם כאומנים מיוסרים, אבל את האמת צריך לומר – יצירת רעיון חדש ומדהים מאפס, מתוך הריק, הוא לא משהו שאפשר פשוט "להכניס ללו"ז". כל כך הרבה פעמים שאלו אותי כמה זמן אני צריך כדי להביא רעיון לשם חדש לאיזה פרויקט או מוצר והתשובה שלי הייתה משיכת כתפיים ואיזה "יומיים כזה" עם סימן שאלה בסוף. כי מי יודע אם יגיע הרעיון הגדול הבא או לא, ומתי הוא יועיל בטובו להופיע.
כאן מתחיל הויכוח הגדול בין תומכי ומתנגי הדד-ליין. הרי מצד אחד, תיאוריית האבולוציה של דארווין התגבשה לאחר שנים ארוכות של מסעות בים בין איים ויבשות, מחקר, קריאת מאמרים וחשיבה קדחתנית. מצד שני, האסטרונאוטים של אפולו 13 חייבים את חייהם למדענים, המהנדסים והטכנאים שהצליחו לפתור בתוך שעות ספורות בעיה טכנית שאיימה על חייהם.
אז מה עדיף? התשובה היא, איך לא, איפשהו באמצע.
אל תלחיצו את עצמכם יותר מידי
"יצירתיות פורחת כשאנחנו במצב רוח טוב, חיוביים ורגועים", אומר החוקר ג'ון קוניוס. כשאנחנו חיוביים, אנחנו פתוחים יותר לקלוט רמזים, סממנים ופריטי מידע שיעזרו לנו להגיע לאותו רגע של "א-הא". לחץ הדד-ליין, בהנחה שהוא נחווה כגורם שלילי מאיים, מכניס את המוח למיני מצב של הישרדות. במצב הזה, המוח שם לפרטים המיידיים יותר, הבולטים יותר וה… ובכן.. שגרתיים יותר. הוא נוטה ללכת על מה שבטוח ולא מחפש סיכונים מיותרים. הדד-ליינים מכווינים את המוח שלנו לאסטרטגית חשיבה אנליטית ופחות אינטואיטיבית, ואלו התוצאות שאנחנו גם יכולים לצפות מתהליך כזה.
אבל אל תהיו שאננים
אם אתם חושבים ש"אם רק היה לנו עוד קצת זמן" בהכרח היה עוזר לכם למצוא פתרון או רעיון יצירתיים יותר, אתם טועים. במחקר שנערך ב-7 תעשיות שונות הוכח פעם אחר פעם שמחסור בדד-ליין או דד-ליין משוחרר מידי ורגוע, פוגע ביצירתיות במידה כמעט זהה לדד-ליין לחוץ וקצר.
למה?
ליצירתיות אין גבול. זהו תהליך שיכול לא להסתיים לעולם. העבודה היצירתית במובן מסוים "לא מסתיימת" לעולם ויכולה להתפתח, לגדול ולהשתנות. לכן, בתוך המרחב הכאוטי הזה הדד-ליין הוא עוגן אחד, קופסא מוגדרת שעוזרת להכווין ולמקד את העבודה.
כשיש לנו יותר מידי זמן לחשוב, זה בדיוק מה שאנחנו עושים – חושבים. מפחדים לרשום משהו על הדף כי זה אולי לא מספיק טוב ויש לנו עוד הרבה זמן לחשוב… מתפזרים להמון כיוונים. מחכים לדבר הגדול יותר, הטוב יותר, המעניין יותר שיגיע (ואולי הוא יגיע) ובינתיים חוששים לחקור כיוונים מעניינים אחרים, "הרפתקניים" יותר.
כשהזמן דוחק (אך לא משתק), הוא גורם לכם לזרוק הצידה את החששות שלכם, את הספקות והדילמות ופשוט להכניס ידיים ולהתלכלך. אתם מקבלים יותר ויותר החלטות מהירות שמגיעות מהבטן, מאסוציאציות ומחשבות שנחתו עליכם באותו היום ואתם מצליחים לייצר תובנות מעניינות יותר. אם תהיו "רגועים מידי", אתם תישארו באזור הנוחות שלכם, ואזור הנוחות של המוח שלכם הוא אזור החשיבה האנליטית, הבטוחה והיעילה.
איך בכל זאת הופכים לסופר-יצירתיים בלחץ של זמן?
תחשבו לבד
מחקרים הוכיחו שוב ושוב – סיעור מוחות בקבוצה הוא בזבוז אדיר של משאב הזמן, בייחוד כשמנסים לייצר הרבה רעיונות בזמן מוגבל. אתם הרבה יותר יעילים והרבה יותר יצירתיים כשאתם חושבים לבד. כן זה פחות כיף. כן זה דורש תירגול. אבל זה שווה את זה.
תשתמשו בכלים
לא צריך לבהות באוויר ולחכות שההשראה תגיע. יש אינספור כלים, טכניקות ושיטות לייצר בכוח רעיונות יצירתיים. אין לכם זמן לחפש בגוגל ולבחור שיטה מתאימה? ריכזתי את הטובות ביותר במדריך שכתבתי.
קחו הפסקה
נכון, הזמן מלחיץ, אבל אם הוא יגרום לכם לעבוד ב-110% אתם עלולים למצוא את עצמכם מהר מאוד עם הראש בקיר, בלי לשים לב למה שיש לכם מתחת לאף. קחו הפסקה. של חצי שעה, שעתיים, יום. תתרחקו לגמרי מהפרויקט. שימו מוזיקה. צאו להליכה. שחקו משחק. תשתעממו. זה יאפשר למוח שלכם לקחת צעד אחורה ולהיפתח למגוון הגירויים שיכולים להיות אלו שיכווינו אותו למקום הנכון. אל תדאגו – אתם אולי בהפסקה, אבל המוח שלכם ממשיך לעבוד על הבעיה מאחורי הקלעים.
אז איך אתם עובדים? מעדיפים לחץ של זמן? או שאתם צריכים יותר אוויר לנשימה?
