לאחרונה יוצא לי לא מעט לעבוד מהבית. נשמע לא רע סך הכל, אני יודע, אבל כמי שיצירתיות היא המוקד העיקרי בכל פרויקט שאני נוגע בו, די מהר למדתי שהבית הוא המקום שבו העבודה שלי הכי פחות אפקטיבית. הסיבה אגב, היא לא מה שחשבתי.
כן, יש אינסוף הסחות דעת בסגנון "רק נשטוף כמה כלים" ו"יאללה בוא נבשל ארוחת צהריים של 3 מנות וסלט", אבל מה שהכי הטריף אותי, היה השקט.
אם חשבתם, כמוני, ששקט עוזר להתרכז ולחשוב, אז צפויה לכם הפתעה. מסתבר שלא מעט מחקרים (כמו זה מ-2012), גילו שיש סוג של רעש בעוצמה מסוימת שעוזר להגביר את יכולת החשיבה ויצירת הרעיונות.
המחקר ההוא מ-2012 בדק יכולת חשיבה יצירתית של נבדקים בסביבה רועשת החל מ-50 דציבלים ועד 86 דציבלים, כולל קבוצת ביקורת ללא רעש. התוצאות מצאו באופן חד משמעי שרעש בעוצמה בינונית (70 דציבלים) עזר למשתתפי הניסוי לייצר יותר רעיונות, יותר יצירתיים. מה זה בדיוק רעש בעוצמה של 70 דציבל? הנה גרף קטן להמחשה. אגב 70 דציבל זו גם בערך העוצמה של רעש המים במקלחת שלכם (עוד סיבה לכך שהרעיונות הטובים באים לכם במקלחת).
לא כל רעש הוא רעש טוב
אחד הממצאים המעניינים ביותר מהמחקר של 2012 הוא שיש סוג מאוד ספציפי של רעש שעוזר בחשיבה היצירתית. רעש אבסטרקטי, כמו למשל "רעש לבן" או "רעש ורוד" (וריאציה נעימה יותר של רעש לבן), הוא לא רעש טוב. רעשים מקוטעים או שיחת טלפון חד צדדית, גרועים עוד יותר מכיוון שאלו סוגי רעשים שגוזלים מהמוח שלכם משאבים בניסיון לפענח ולהכניס היגיון במה שהוא שומע.
מה כן עובד? לפי המחקר הכי טוב לשמוע קקפוניה של רעשים "מהחיים האמיתיים" – קולות וצלילים מוכרים מחיי היומיום שלנו, כמו רעש של בית קפה מלא אנשים או מים זורמים (ועכשיו אתם יודעים למה בתי הקפה הפכו למקום פופולארי כל כך לעבודה).
אוקיי, אבל למה לרעש יש השפעה כזו על היצירתיות?
אני לא הולך להיכנס לתוך ההסברים המפורטים של העניין, מה גם שמדובר בעיקר בתיאוריה שמבוססת על מודל החשיבה היצירתית של גילפורד. מי שמעוניין להעמיק יכול להיכנס לכאן, ומי שאין לו כח, הנה הסבר קצר:
בגדול, המודל של גילפורד יוצא מנקודת הנחה שהחשיבה היצירתית מורכבת משני סוגי תהליכים קוגנטיביים – Divergent (מפוצל, מסועף) ו-Convergent (מתכנס).
הראשון מתייחס למה שאנחנו מכירים כ"חצי המוח הימני", תהליכים אבסטרקטים, לא לינאריים, אינטואיטיבים. תהליכים המתמקדים במה ש"יכול להיות" ולא במה שקיים.
הסוג השני מתייחס ל"חצי מוח השמאלי" ובו החשיבה יותר רציונאלית, "אובייקטיבית" ומסודרת, המתמקדת בעובדות ובפרטים.
המודל עצמו מתייחס אל התהליך היצירתי כאל פינג-פונג בין שני התהליכים האלו: משלב איסוף המידע והגדרת הבעיה (Convergent), אל שלב "סיעור המוחות", העלאת רעיונות ונדידה בין עולמות תוכן שונים (Divergent) ובחזרה אל התכנסות, התאמה למגבלות העולם האמיתי ופירוט טכני של הרעיון הסופי (Convergent).
אז איפה נכנס הערך של הרעש?
מכירים את זה שאתם מרגישים שאין לכם מספיק מלאי של רעיונות מגוונים ומעניינים (לא בהכרח מושלמים) לפתור בעיה? סיכוי טוב שפשוט דילגתם מהר מידי משלב ה-Divergent לשלב ה-Convergent. עשיתם קיצור דרך בתהליך ולא שקעתם מספיק זמן בשלב ה-Ideation. זו אגב בעיה נפוצה מאוד, בייחוד אחרי שבמשך שנים רבות חינכו אותנו לענות מהר תשובה אחת נכונה.
והנה הגענו אל הרעש.
סביב 70 דציבל יש מספיק רעש כדי לא לאפשר לכם להתמקד בפרטים הטכנים של הבעיה, ולגרום למוח שלכם לנדוד אל חיפוש חופשי, אינטואיטיבי, אחר חלופות לפתרון הבעיה, מבלי להסיח את דעתנו יותר מידי.
במילים אחרות – רעש בינוני (מסוג מסוים) משאיר את השער אל החשיבה היצירתית פתוח יותר זמן ומאפשר לנו למצות את הפוטנציאל של איסוף הרעיונות. אחרי שאתם מרגישים שיש לכם ביד מספיק דברים מעניינים לעבוד איתם, זה יהיה רעיון לא רע בכלל להשתיק את הרעש סביבכם ולהתמקד בפרטים הטכנים.
מה עושים אם רוצים ליהנות מיתרונות הרעש של בית קפה, בלי להוציא אגורה? ומה עושים אם בכלל אנחנו נוסעים ברכבת ושקט (או רועש) מידי?
מאז שגיליתי את Coffitivity, חיי השתנו. אני לא צוחק. באתר שלהם תמצאו בדיוק את הסאונד שאתם צריכים לחשיבה יצירתית, ויש להם גם אפליקציה מעולה. מעבר לזה, יש הרבה סרטוני "רעשי בית קפה/מסעדה" ביו-טיוב, אז כדאי להוסיף אותם אל רשימת המועדפים שלכם.
יש לכם עוד כלים דומים לשתף אותנו? התגובות למטה מחכות לכם.
4 מחשבות על “תגביר קצת, אני צריך להתרכז”
היי! הגעתי לבלוג בעקבות פוסט המלצה של גוטי מ-wild child בפייסבוק, ואני נהנית מאוד מהתכנים.
ההמלצה שלי היא על https://www.noisli.com, שמאפשר לשלב כמה סוגי רעשים (מים זורמים, בית-קפה, אש מדורה, גשם ועוד) כדיי לייצר את מיקס הרעש האישי האופטימלי לפרודקטיביות. וגם להם יש אפליקציה 🙂
נויסלי מצוינת!
תודה רבה!
וואו, אני ממש מודה לך! עזר לי מאוד!
כיף לשמוע!