אני זוכר עד היום את הרגע הזה בתחילת כיתה ה׳, שבישרו לנו חגיגית שמהיום מותר לנו להשתמש בעט בשיעור. לא עיפרון – אלא עט. זה היה מבחינתי רגע של בגרות, של תחושת אחריות ורצינות תהומית. סיימנו עם השטויות, מעכשיו עוברים למגרש של הגדולים. עפרונות זה לילדים קטנים שמתבלבלים בין האותיות. עטים זה של אנשים רציניים שסוגרים עסקאות.
אני לא חושב שיצא לי לחזור להשתמש בעפרונות עד שהתחלתי לעבוד במשרד פרסום. הכלי הזה התגלגל איכשהו לידיים שלי, ומיד הרגשתי אליו משהו מיוחד ומרגש. מאז כבר עשור וחצי שתמיד יש בהישג ידי עפרון – על שולחן העבודה, בתיק, ברכב. כשאנשים רואים אותי עם עפרון הם מיד חייבים להעיר משהו בחצי חיוך. לעיתים עוקצים אותי, לפעמים סתם מופתעים.
אז במקום לנסות ולהסביר את עצמי שוב ושוב, עצרתי רגע כדי לכתוב כמה מחשבות על עיפרון, ולמה אני חושב שזה כלי משמעותי וחיוני לכל מי שלא רק עוסק בעבודה יצירתית, אלא גם סתם כשאתם מנסים להיות, ובכן, יצירתיים במציאת פתרונות או רעיונות במהלך היומיום.
כבר כתבתי כאן באחד הפוסטים על החשיבות של שירבוטים בתהליך החשיבה והיצירה, אבל שם לא הבחנתי בין השימוש לעיפרון ועט. הפעם אני רוצה לחדד ולהדגיש – עיפרון שונה מעט, בעיקר בהיבט הפסיכולוגי.
אני משוכנע שגם עבורכם, עט מסמל משהו דוגמטי, רציני, ובעל משמעות. גם אם אתם משתמשים בו כדי לכתוב רשימה לסופר, אתם חושבים, מתכננים היטב ומכינים את הרשימה. אם לקחתם את העט איתכם לסופר, בטח גם תציירו קו חד ונחרץ כדי למחוק מהרשימה את מה שכבר לקחתם. הכל מסודר וברור.
העיפרון לעומת זאת, משדר מראש חוסר מחויבות מ-2 סיבות.
הסיבה הראשוה היא האסוציאציה הישירה למחוזות האומנות. ציירים, בעלי מלאכה כמו נגרים או אדריכלים. בוודאי שלא רואי חשבון או עורכי דין. השימוש בעיפרון, מהרגע ששמתם אותו בידכם, מרגיש כאילו נכנסתם למחוזות אחרים לגמרי. זהו כלי שנותן לכם תחושה שאולי אפילו מצופה מכם להיות יצירתיים. בדיוק כמו שרכישת נעלי ריצה חדשים ויקרים יתנו לכם תחושה שמצופה מכם עכשיו להשקיע באימון, לתת את כל מה שיש לכם, להיכנס ל-zone. מה שנקרא, ברומא התנהג כרומאי.
הסיבה השניה היא שיתרונו המרכזי של העיפרון, מה שמגדיר אותו אולי בצורה הטובה ביותר אל מול העט, היכולת למחוק טעויות, היא שנותנת לו את כח העל האמיתי שלו.
לא מצאתי מחקרים בנושא, מעבר לדיווחים חוזרים ונשנים של אנשים מסביב לעולם, אבל אטען בכל זאת שיש ללא ספק קשר ישיר בין הכלי שכל כולו משדר ״זה בסדר לעשות טעות, אתם גם ככל הנראה תעשו טעות, אין עם זה בעיה, אנחנו נתקן את זה בקלות, או אפילו לא נתקן, גם זה אחלה״ – לבין החופש והרוגע המנטלי לחקור, להתנסות, לחפש וליצור. בלי פחד וחשש מההשלכות.
מחקרים כן הראו שוב ושוב שבתוך אוכלוסיית הילדים יש אחוז גבוה יותר של מי שמפגין יצירתיות, מאשר באוכלוסיה של מבוגרים. אני טוען שאחת מהסיבות לכך נעוצה בכלים בהם הם משתמשים, שמאפשרים ומאשרים להם שלעשות טעויות ולהתנסות זה לא רק בסדר, אלא זה מה שמצופה מהם.
אז, שוכנעתם? תעשו לעצמכם טובה, בפעם הבאה שאתם עוברים ליד חנות לציוד משרדי, קחו חבילת עפרונות, ותדאגו שאחד מהם ישב לכם על שולחן העבודה. מקסימום – תהיו יצירתיים יותר, מה רע.